דף הבית >> בית >> בלוג יחד >> גיוס מקרנות בימים של בידוד מדיני
 
מדינת ישראל מבודדת כיום מדינית יותר מאי פעם, והדבר משפיע ישירות על היכולת לגייס משאבים מקרנות מחו"ל. אם בעבר, גייס כספים נדרש להכיר את תחום גיוס הכספים מקרנות או מתורמים פרטיים - היום נדרש אותו בעל מקצוע, לדעת גם לייצר כספים בעבור העמותה.
 

תהליך גיוס הכספים מקרנות מחו"ל, עבר תהליך עם השנים - מאז קום המדינה ועד היום, ונדמה שהשינוי המשמעותי והמואץ ביותר עובר עליו בשנים האחרונות.

כישראלים אנחנו מבקשים ונהל את חיינו בלי שהעולם יתערב. במובן מסוים, אנחנו חיים לאורך השנים בשיטת ה"מגיע לנו". הרגו אותנו בשואה, רצחו אותנו בפרעות ועכשיו צריך לפצות אותנו. ואם מדובר ביהודים עשירים שחיים בחו"ל - הרי שהם חייבים למרק את מצפונם בשליחת כספים למדינה הנבנית.

אלא שחלפו השנים, ומדינת ישראל כבר מזמן לא נתפשת כמדינה הקטנה שנמצאת בסכנה הישרדותית. ישראל נתפשת כמעצמת טכנולוגיה וכצבא החזק ביותר במזרח התיכון. כלפי חוץ, היא נתפשת בעיקר כמי שמדכאת עם אחר.
ממדוכאים הפכנו למדכאים - והעולם לא אוהב את זה.

העולם מושפע מאוד מהאסטרטגיה של ביבי שבוחר למשוך זמן, לא להחליט, לא להתקדם, לא לשנות דברים לטובת משא ומתן עם הפלסטינים. לא רק זה, אלא שכעת ביבי גם מעביר חוקים (חוק הלאום) והחלטות (בניה בעוטף ירושלים), שמנוגדות לתפיסה של העולם המערבי בימינו - שכולל את ארה"ב ואת אירופה. בזו אחר זו, מכירות מדינות אירופאיות בישות הפלסטינית כבמדינה, ובארה"ב - השלטון אינו שוכח לביבי את ניסיונו להתערב בבחירות שהיו שם. עכשיו זה זמן ה - Pay back.

מי שמרגישות היטב את המגמה הזו אלה העמותות שמגייסות כספים מאירופה ומארה"ב. מעולם לא היו כל כך הרבה תשובות שליליות לפניות מישראל. הקרנות שבדרך כלל עוזרות לכל מה שקשור לזכויות אדם ואזרח, הן קרנות שקרובות בעמדותיהן לשמאל - אלה מרגישות שהמצב בכי רע ושאין טעם לנסות אפילו לשנות משהו כאשר הן תומכות בפעילות שלום ולא בקפאון המדיני.

לעומתן, קרנות רבות של הקהילות היהודיות בארה"ב ובאירופה, עסוקות במאבק מבית בהתבוללות והן מפנות הרבה פחות כספים לחו"ל.

בעיה נוספת של ישראל היא שהיא יבואנית של כספי קרנות אבל היא אינה מייצאת כספים בחזרה לארצות אחרות, כלומר: הטייקונים הישראלים שמקימים קרנות - תורמים את הכספים שלהם רק לישראל. אנחנו משתמשים בגלובליזציה כדי לקבל סיוע, אבל מעניקים אותו בחזרה רק במבצעי הצלה בינלאומיים. את הכסף אנחנו משאירים בבית. ישראל נתפשת כסוג של ספוג של משאבים - שואבת ולא מחזירה.

זה עבד היטב בחמישים השנים הראשונות לקיום המדינה, אבל רצח רבין לפני 19 שנים, ניפץ אשליות של שלמות ושל תקווה ואתן את הסבלנות של העולם כלפינו.

הקרנות שתורמות יותר מכל בימים אלה לישראל, הן הקרנות ששייכות לאנשי הימין - אלא שעמותות לא מעטות, נרתעות מפנייה אל קרנות אלו - דווקא בשל השתייכותן הפוליטית הברורה והבוטה לעתים.
 
אז מה עושים?

בסיטואציה העכשווית, העמותה נדרשת יותר ויותר לחשיבה מקורית, יוזמת בעלת מעוף.

המגמה העולמית כיום דורשת מהעמותה להצדיק את קיומה ביצירת כספים שיאפשרו לה להתקיים - גם אם ההכנסות מקרנות מתכווצות. המגמה הזו הפכה לכורח, כשמדובר בהישרדותן של עמותות ישראליות.

אם בעבר, גייס כספים נדרש להכיר את תחום גיוס הכספים מקרנות או מתורמים פרטיים - היום נדרש אותו בעל מקצוע, לדעת גם לייצר כספים בעבור העמותה. מפתח המשאבים נדרש להבין בהקמת עסקים חברתיים - שיסייעו לעמותה לממן את פעילותה ואף להרוויח - כתוספת לכספים אותם הוא מגייס כתרומות מתורמים פרטיים, מחברות או מקרנות.

המגמה העולמית דורשת מעמותות להפוך למיזמים כלכליים לטובת החברה. באוסטרליה - 70% מהעמותות כבר פועלות כך. בישראל, אנחנו נמצאים בתחילת הדרך. מגייסי כספים מבינים שעליהם להפוך למפתחי משאבים - ובכך להעניק לעמותה חזון כלכלי, ראיה אסטרטגית ותכנון ארוך טווח, שיאפשר להן לא רק לשרוד אלא גם לנסוק.